הדוברת האחרונה היום הבינלאומי הייתה דני, רכזת ארגון האוהדים האירופאי שהוקם זה מכבר ה- FSI . דני הציגה את עיקר הסוגיות העומדות בפני ארגון האוהדים האנגלי והסוגיות האירופאיות. המשפט הראשון שהוציאה מפיה היה "הכדורגל באנגליה שונה לחלוטין מגרמניה", היא פירטה זאת בכך שמבנה הבעלות שונה, הכל פרטי, והענף נשלט באופן מוחלט על ידי בעלי הון. לאוהדים האנגלים אין שום יכולת להשפיע, זאת מכיוון שבעלי ההון מחפשים צרכנים ולא אוהדים.
אחת הסיבות המשמעויות לשינוי וההרעה הדרמטית במצב האוהדים היא ביטול יציעי העמידה. ההשפעות של המהלך היו שינוי כמעט מוחלט של ההרכב האנושי של האוהדים ביציעים. יציעי הישיבה הקטינו את מספר האוהדים בכל איצטדיון, והביאו לעליה אסטרונומית במחירי הכרטיסים. היא ציינה את ניוקאסל בה היא גרה. קבוצה אשר נחשבת לזולות בליגה האנגלית מכיוון שהיא ממוקמת באזור זול למחיה. בניוקאסל מנוי שנתי עולה 500 פאונד. מאז הקמת הפריימיר ליג בשנת 1994זינקו מחירי הכרטיסים ב600%.
מבחינה היסטורית, האוהדים ניסו להאבק בתחילה. התקיימו הפגנות, שהלכו ודעכו מכיוון שהכל פרטי והאוהדים במסגרת הרוח הכללית באנגליה באותם ימים פורקו מנכסיהם. אם תרצו, קבוצות האוהדים והמסגרות החברתיות היו קורבן לרוח התאצריזם…לרעתם של האוהדים באנגליה עומדת העובדה שהליגה האנגלית כל כך פופולרית, כך שתמיד יש צופים ואין משמעות לחרם אוהדים.
כיום מצב האוהדים האנגלים הוא בכי רע, ולראיה הנתון המפתיע שגיל האוהד הממוצע של אוהד אנגלי הוא 44. מחירי הכרטיסים האסטרונומיים, הביאו לכך שהאנגלי הממוצע ברחוב לא הולך למשחקים, וכתוצאה מכך חלה ירידה עקבית במשיכה לענף. אלו שעדיין מגיעים למגרשים הם מבוגרים המבוססים כלכלית שיכולים לאפשר זאת. בפועל היה ניתן לראות את ההשלכות של המצב במשחק בין ניוקאסל לליברפול, בו ניוקסל הפסידה 1-4. 20 דקות לפני סיום המשחק קרוב לרבע מהאוהדים עזבו את המגרש… רק האוהדים האמיתיים נשארו, אלו שעזבו באו לקבל מופע.
בנוגע לעניין המשטרה, המצב באנגליה טוב יותר ממדינות אחרות באירופה. זאת מכיוון שהמשטרה רואה עצמה כמשרתת ציבור, והיא נחמדה יותר לציבור האוהדים. לצד זאת, קיימת מדיניות של אפס סבלנות לעישון ושתיה ביציעים. אוהד שנתפס מורחק מיידית מהמגרש.
באנגליה היו קיימים בעבר שני ארגוני אוהדים ארציים. אחד מהם ארגון של ארגוני האוהדים, ארגון שמרני, שחבריו דאגו בעיקר לארגן הסעות למשחקי חוץ ולערבי שתיה, ולצידו ארגון רדיקלי יותר שהחל להאבק במסחור ומחירי הכרטיסים. הארגונים התאחדו ל FSF. בעקבות האיחוד קיבל הארגון החדש מימון מהממשל הבריטי, בזכות העובדה שהממשל ראה חשיבות בדיאלוג עם האוהדים. כמו כן קיבל הגוף המאוחד נציגות במליאת ההתאחדות האנגלית.
הארגון הוביל בשנה האחרונה את הקמפיין נגד המשחק ה-39, שבו רצתה הפרימייר ליג לשחק מחזור אחד בשנה מחוץ לאנגליה. קמפיין שלעת עתה הצליח לדחות את התוכניות. כמו כן בכל שנה, מקיים הארגון כנס שנתי, בו דנים אוהדים מקבוצות שונות בנושאים שונים, קובעים את האג'נדה לשנה הבאה ובוחרים את הנהגת האירגון.
לאחר מכן היא הציגה את הרשת האירופאית המתפתחת ה FSI, שהחלה לפעול בשנת 2001 , עם הקמת שגרירויות אוהדים בטורנירים בינלאומיים. לפני כמה חודשים נערך הכנס הראשון שלה במתכונת החדשה, בה כונסו לראשונה ארגוני אוהדי מרחבי מדינות אופ"א .בכנס התקיימו מספר קבוצות דיון על הנושאים בהם עוסקים האהודים – תרבות אוהדים, משטרה, בעלות על מועדונים ועוד. כמו כן מונה ועד זמני לארגון שמטרתו להכין את המפגש הבא, ולחזק את רשת האוהדים, בו אני חבר.
נקודה מרתקת שאקדיש לה פוסט בהמשך היא חשיבות אירגוני השטח והדמוקרטיה. מבחינת הרשת האירופאית ישנה חשיבות להיותך ארגון דמוקרטי שאין בו אפליה.
לאחר מכן יצאנו לארוחת צהרים שלאחריה מרבית חברי המשלחת נסעו למוזיאון היהודי בברלין. אני, דני ומייקל שהגיע רק לארוחת הצהריים ישבנו לשיחצ עידכון על פעילות הארגון האירופאי. מתסתבר שגם ברמה האירופאית, יש מתיחויות לא קטנות בין חוגי האוהדים, מתיחות שנובעות מתפיסות עולם של חוגי אוהדים שמרנים שטוענים שתפקיד האוהד לעודד לעומת כל קבוצות האוהדים שפגשתי שחושבות קצת אחרת.
מייקל אם אתם תוהים, הוא ראש מנהלת פרוייקט האוהדים הגרמני – KOS, הגוף הפדרלי שאחראי לפרוייקט האוהדים של ברמן שביקרנו ועוד פרוייקטים רבים.
