שהקמנו לפני כמה שנים את אירגון היציע, נקודת המוצא הייתה עניין הבעלות. למי שייכת הקבוצה, לאוהדים? להנהלה? לקהילה? וכד'. במשך השנים פנינו לכיוונים שונים, בתחילה סוגיית מחירי הכרטיסים שהסתמנה כהצלחה מסחררת בזכות הפילוט של בני יהודה שהוביל לכך שבעונה הבאה מחירי הכרטיסים אמורים לרדת דרמטית בליגת העל, ועניין היחסים על המשטרה שהפך לנושא שדרש ועודנו דורש זמן רב, בפגישות עם בכירים במשטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים, ומביא לשינוי איטי וחיובי בתמונת המצב.
בסופו של יום אתה מוצא את עצמך עומד מול נקודת האפס אשר בגללה התחברו כל אותם אנשים שהקימו את היציע. אנשים אשר שאלת הבעלות והקניין התרבותי – חברתי על מועדוני הכדורגל עומד בראש מעייניהם. בתחילת הדרך עיקר השותפים הגיעו משלוש קבוצות – הפועל כפר סבא, הפועל פתח תקווה ומכבי תל אביב. כמובן שהיו אוהדים מקבוצות נוספות, אך אוהדי שלוש הקבוצות האלו אכלו מרורים רבים מבעלי המועדונים שלהם. כל קבוצת אוהדים בחרה לקחת את סוגיית היחסים עם ההנהלה ועניין הבעלות למקום אחר.
נקודת המוצא של כל קבוצת אוהדים הייתה מחאה נגד ההנהלה. אוהדי הפועל פתח תקווה הפגינו מול הבעלים הרשמים של המועדון -מאיר שמיר ומאוחר יותר רונן אלעד. אוהדי מכבי תל אביב הגיעו לשותפות ב"יציע" לאחר המחאה בתחילת העשור אל מול לוני הרציקוביץ' ואוהדים הפועל כפר סבא עודנם מחרימים את משחקי הבית ונפקדיםמיציעי "לויטה".
מחאת אוהדי הפועל פתח תקווה הולידה גוף חדש בסצנת האוהדים הישראלית – ארגון גג יציג, אשר מאגד את הזרמים השונים ביציע. אוהדי מכבי תל אביב הביאו בסופו של יום לכך שהמועדון נרכש על ידי בעל הון אחר, ואוהדי הפועל כפר סבא… אוי הפועל כפר סבא.
הזעם הכבוש והאש שבוערת להמשיך ולהאבק בעניין הבעלות והכח של האוהדים היא הפירוק הבלתי מוסרי בעליל שעובר על המועדון שלי – הפועל כפר סבא. תהליך שאוהדים במועדונים רבים עברו או עוברים אחת לכמה שנים. תהליך אשר מחרב את הכדורגל הישראלי יותר מכל מחיר של כרטיס, או יחס משטרתי אלים ככל שיהיה.
ישנם מועדונים אשר קורסים או נעלמים מהליגות הבכירות בגלל תוצאות לא מוצלחות ברמה הספורטיבית… אך מרבית המועדונים קורסים ונעלמים מהמפה כיום בגלל העובדה שבהתנהלות הכלכלית כיום של הכדורגל בישראל, ישנה רגולציה מביכה, והמועדונים תלויים באופן טוטאלי בבעלים הפיננסים שלהם, ובדרך ההתנהלות שלהם. על פניו המקרה של הפועל כפר סבא יכול להתפס כמועדון שירד ליגה, מכר את שחקניו המובילים מכיוון שאלו לא רצו לשחק בליגה נמוכה יותר, בשכר נמוך יותר (מישהו אמר יובנטוס?). לחילופין ניתן לומר שישנה היררכיה במועדונים והגדולים קונים מהקטנים שחקנים, וירידת ליגה של מועדון רק מעצימה את התופעה. כל העובדות האלו ידועות, אך כאן עולות וצפות שתי שאלות. האחת הינה הנפגעים מהמהלך והשניה הינה תפקיד הרגולטור – ההתאחדות לכדורגל.
הנפגעת העיקרית מהתהליך שעובר על הפועל כפר סבא הינה קהילת האוהדים, אשר עוברת ריסוק וכתישה מסיבית. אומנם ישנו חיבור בין האוהדים הותיקים מכח השנים והזיכרונות, אך אוהדים חדשים לא יגיעו, שחקני בית (נקודה שקשורה לרגולטור) יעזבו ברגע שיוכלו והאוהדים נשארים עם קבוצה מחוסרת זהות, ללא שחקני בית, ללא איכויות ספורטיביות מינמליות, עם הנהלה אשר רואה אותם כמטרד ולא כבסיס לקיום המועדון.
ההתאחדות לכדורגל אוחזת בידיה חלק נכבד מהאחריות להתדרדרות של המועדון, כמו מועדונים נוספים שחוו את התהליך. הידבקות לטיעונים משפטיים מפולפלים בדבר ה"כשרות" של העברה סיטואנית של שחקנים מקבוצה אחת לשניה, ללא תמורה כספית, ומנגד העברה של שחקני בית, נתפסת בעיני לא פחות מקולוניאליזם טהור, אשר ההתאחדות מצידה נוהגת כמעין ועדת קישוט אשר דואגת לכך שהמשחק ינוהל, אך איננה מעוניינת להכנס לסוגיות הליבה. יותר מכך, ההתאחדות מצידה בחרה כיוון של התנהלות כלכלית, אשר הינה לגיטימית. אך ישנן שתי בעיות "קטנות" בכך. האחת הינה שההתאחדות הינה הרגולטור של הענף, ולא עוד גוף בסצנת הכדורגל הישראלי, ולשם כך עליה לראות שיש כאן לא פחות מכשל שוק במונחים של כדורגל. לא יתכן מצב בו ישנו מעבר סיטונאי של שחקנים מקבוצה א' לב' ומקביל מעבר הפוך של שחקני נוער לשם השבחה, ללא שווה ערך כספי ראוי. יתרה מכך לא יתכן שעדיין התהליך נמשך עם שחקני הנוער האיכותיים של הפועל כפר סבא.
האחריות החברתית, אשר כל תאגיד מתגאה בו היום, נתפס בהתאחדות כעזרה לעמותות צדקה שונות (ענין מבורך לכשעצמו). ההתאחדות בוחרת לפעול בדרכים אשר בעיני מתעלמות מהלב של הכדורגל, מהמקום של האוהדים בתוך כל המארג של הכדורגל הישראלי. האוהדים במקרה הנל חסרי אונים. הרגולטור בוחר להתעלם מתפקידו כרוגלטור של הענף, ולהתנהג כאיגוד המקצועי של בעלי הקבוצות…וכפי שציינתי האוהדים חסרי אונים. אז מה עושים? פרטים בהמשך…