ביום שישי שעבר ישבתי לכוס קפה ושיחה מרתקת כרגיל עם שותף לדרך, פרופ אמיר בן פורת, על ענייני היציע. בשיחה עלתה נקודה מאוד מעניינת, המייחסת לפעולה אשר מתבצעת פעמים רבות על ידי חוגי האוהדים ומכוחו של הרגל ככל הנראה נלקחות כמובן מאליו. בקבוצות רבות ישנם אוהדים אשר מקבלים כרטיסים חינם מהנהלות המועדונים. בחלק מהמקרים מדובר במהלכים של ההנהלות להרוויח שקט בגזרת האוהדים, אבל במקרים אחרים וטובים מאפשרת הנהלת המועדון חלוקת כרטיסים חינם לתלמידי בתי ספר יסודיים, מתנסי"ם ושכונות קשות יום כחלק מהניסיונות לבנות ולהרחיב את קהילת האוהדים.
פעמים רבות ההנהלות לא רואות את הפוטנציאל בדבר, בעיקר בשל העובדה שמבחינתן מדובר ב"הפסד" כספי, ושלל טיעונים ותירוצים קלושים עולים. זכור לי מפגש עם הנהלת אחד המועדונים היותר קהילתיים בליגת העל, שמנכ"ל המועדון הסביר לנו שחלוקת כרטיסים חינם ל-200 תלמידי בית ספר יסודי איננה אפקטיבית וכי הם יפתחו "הרגלים לא בריאים", ולא יהפכו להיות חלק מקהילת המועדון.למותר לציין שהמועדון עדיין מחפש אוהדים שימלאו את היציעים שלו, על אף ההישגים הספורטיבים הדי טובים בעונות האחרונות.
במקרים בהם הנהלת המועדון הולכת עם ארגון האוהדים ומאפשרת לאוהדים לחלק כרטיסים חינם במקומות כאלו ואחרים בקהילה, בדרך כלל לא נעשית פעולה משלימה. בשיחה, פרופ בן פורת ציין כל חלוקה של כרטיס חינם לילד למשחק המועדון הקרוב חייבת להיות מלווה בפעולה נוספת. פעולה אשר תדגיש את הקשר והקהילתיות של ארגון האוהדים, מעבר לקבוצה שרצה על הדשא. פעולה כזו יכולה להיות, החל ממפגש מקדים עם נציג ארגון האוהדים שיספר על מה שיתרחש ביציע, יכין את הילדים וכדומה, או להבדיל לפני המשחק מפגש באחד מחדרי המועדון עם שחקן עבר שיספר על המועדון ועל רגעים מרגשים בעברו (לכל קבוצה יש רגעים היסטוריים, גם אם מדובר באליפות בשנת 1982…). יתרה מזאת אפשר להרחיב את היריעה בדומה לחלק מהפעולות שפרוייקט האוהדים הגרמני מקיים, ולדאוג לישיבה מרוכזת של הילדים ביציע, וליציאה מאורגנת לנקודה קבועה מראש.
מה דעתכם?