מרכיבים מסוימים בליגות הספורט המקצועניות הצפון אמריקאיות תמיד קסמו לי. על אף ההבדלים הרבים בתפיסה ביחס לאירופה (דראפט, תקרת שכר וקולג'ים) ישנם אלמנטים בתחום הניהול, השיווק וקשרי הלקוחות שנראו לי כראויים ללמידה, וליישום בספורט הישראלי.
ליגת הכדורגל הצפון אמריקאית (MLS) אומנם איננה מהמובילות בעולם, אך בהתחשב בתחרות בענפי ספורט אחרים בצפון אמריקה (פוטבול,ביסבול וכדורסל), נדמה שהמנהלים בה עושים עבודה טובה. בשלב כלשהוא בחיי, אף העזתי וביררתי אודות אפשרות להתמחות באחת ממחלקות הניהול והשיווק של הליגה.
לשמחתי בלוג הכדורגל המצוין "פלישת המגרש" החל לפרסם טור שבועי עם אחד המנהלים הבכירים בכדורגל האמריקאי. הטור בא להציג את נקודת המבט "האחרת" של המועדונים, בבלוג שעוסק בתרבות אוהדים. פיטר וילט הנשיא והמנהל הכללי של השיקגו רד סטרס מליגת הנשים האמריקאית, ובעבר הנשיא והמנהל של שיקגו פייר (1997-2005) מליגת הכדורגל המקצוענית האמריקאית מספר על ניסיונו כמנהל בכיר בכדורגל האמריקאי ועל עסקי הספורט. באמתחתו של פיטר שש טבעות אליפות בליגות המקצועניות של ארה"ב, כך שיש מאחורי ניסיון וקבלות.
לפניכם פילוסופיית הניהול מרתקת של פיטר וילט, אשר מובאת לפניכם בשפתו ונדמה כי מצד אחד היא בסיסית בכל עסק כלכלי. אך בהקשר לכדורגל היא עוררה אצלי לא מעט שאלות ומחשבות אודות הכדורגל הישראלי, ולכן בסוף כל פסקה הוספתי הקשר מקומי.
האוהדים הם האחראים – בעוד שלקבוצות כדורגל מקצועיות יש חובה למשקיעים, אני מאמין שראשית על המנהלים בכדורגל להיות מחויבים לאוהדים. ראשית, קבוצות ספורט מקצועני הן נכס לקהילה, והן מייצגות של הקהילה בצורה זו או אחרת. שנית, על פי רוב, מה שטוב לאוהדים, טוב לארגון ולמשקיעים. אם האוהדים מאושרים, מעורבים ותומכים במועדון, הם יוציאו יותר כסף, יצפו ביותר שידורים ויקדמו את שיווק הקבוצה בעצמם. האוהדים, מריעים בסופו של יום לסמל של המועדון, לא לארגון ולא לבעלים.
בישראל חלק לא משמעותי מהמנהלים בכדורגל מבין זאת בצורה זו או אחרת, האחרים חוששים מפני האוהדים, ופועלים בדרכים שמביאות למצב ההפוך.
כולנו מוכרים – לפעמים נדמה שכולם רוצים להיכנס לעולם הספורט, אך מעטים רוצים להיכנס למכירות ספורט. האמת היא שבספורט כולם חייבים למכור את הקבוצה והענף, בין אם מדובר במכירה קלאסית או לא. כמובן שישנן הכנסות ממכירות כרטיסים וספונסרים, אבל חשוב שכל אחד מעובדי במועדון והמעורבים בו יחשוב כך, שהוא ייצוגי ובכל פעולה שהוא עושה הוא משווק ומייצג את המועדון. גיוס צוות בעל מנטליות כזו, משתלם בהכנסות ישירות ובעקיפין.
אם בישראל המועדונים יתנהלו על פי הקוד המדובר, דפוסי התנהלות בסיסים ביותר ישתנו, כדוגמת אופן הדיבור והשפה. מנהל שרואה ומבין את הייצוגיות שלו כלפי המועדון וקהילת האוהדים לא יעז להתבטא בתקשורת בשפה לא נאותה.
מקד את מאמצי המכירות והשיווק – השוק הינו עצום ומורכב מאוד, ומועדוני הכדורגל תמיד נמצאים במחסור במשאבים (על רקע תחרות על הליגות הבכירות בענפים האחרים בצפון אמריקה) אנושיים וכספיים. על רקע זה, ועל אף מכירות שונות, המכירות חייבות להיות מכוונות תחילה הן כלכלית והן רגשית לקהילה המיידית של אוהדים הכדורגל והספורט. יוצא דופן הוא מצב בו מקימים קבוצה חדשה, שחייבת ליצור לעצמה קהילה רחבה, בכדי להקנות לעצמה אמינות ורלוונטיות, בתקשורת ובקרב מקבלי ההחלטות בתאגידים (ספונסרים).
מ.ס. אשדוד הינה מקרה קלאסי. אינני מכיר לעומק את מאמצי השיווק שנעשו שם בשנים הראשונות לאחר שהוקמה קבוצה חדשה הלכה למעשה. אך רבים מאוהדי המועדונים שהפסיקו להתקיים עירוני והפועל אשדוד, איבדו את הקשר הרגשי למועדון. מהלך שתוצאותיו ניכרות ביציעי איצטדיון הי"א. במקרה כזה במבט לאחור, היה ראוי לבנות תשתית קהילתית על חשבון הישגים ספורטיבים – החלטה שהייתה אמורה לבוא לידי ביטוי במשאבים כספיים.