17 סיבות מדוע כדורגל עדיף מבית ספר – חלק א

מחר שנת הלימודים החדשה יוצאת לדרך. לפני כשלוש שנים לערך נשלח אלי מאמר מרתק שסקר 17 סיבות מדוע כדורגל עדיף על בית ספר, שכתב הרב צ’יילדרס, דוקטורנט בהתנהגות סביבתית מאוניברסיטת ויסקונסין, מילווקי וחבר ארגון הביליארד האמריקאי. המאמר תורגם לעברית על ידי רביב רייכרט ורותי סוסתיאל.

כשסיימתי את קשרי מערכת החינוך הפורמלית בכיתה י”ב אמרתי לעצמי שהיו לא מעט דברים שהייתי משנה בה, אבל סביר להניח שמכיוון שאני מסיים את לימודי, לא אעשה כן ולא אעסוק בנושא עד שילדי יגיעו למערכת החינוך. אומנם אינני עוסק כיום במערכת החינוך הישראלית, אך המאמר מציג היבט משלים של המקום החינוכי קהילתי הפוטנציאלי והקיים שממלאים כיום חוגי האוהדים, ומדגים כיצד כדורגל המחובר לקהילה יכול להיות מנוע חינוכי ממעלה ראשונה. אומנם המאמר נכתב באורנטציה על כדורגל אמריקאי, אך עובדה זו איננה משנה מאום מרוח הדברים.

קחו נשימה עמוקה וצללו את המאמר.

אנו מגדירים בית-ספר כמקום שבו מתרחשת למידה. אבל מה שראיתי בדרך כלל בכיתות בבית-הספר התיכון שבו צפיתי במשך כשנה, לא היה למידה אלא שעמום. ראיתי תלמידים מדברים בכיתה במקום להקשיב לדברי המורים, משוחחים במקום לעבוד עם ספריהם, מניחים את ראשיהם על השולחנות וחולמים בהקיץ.

מורים דיברו על המאבק שהם צריכים לנהל עם התלמידים כדי שיכינו את השיעורים, התלמידים שיננו את הידע המינימלי הדרוש על מנת לעבור את המבחנים והשקיעו בעבודותיהם את המאמץ המינימלי הנדרש כדי לקבל ציון עובר, ואז שכחו לחלוטין את מה שהם למדו.

מורות בית ספר איתמר בצילום בצילום קבוצתי
מורות בית ספר איתמר בצילום בצילום קבוצתי

אנו המבוגרים יכולים לראות בתופעה הזאת עוד בעיה מוסרית. אנו יכולים לקרוא לצעירים עצלנים ולטעון שהם לא משקיעים כל מאמץ בעבודתם. אנו יכולים לדרוש מבחנים נוספים, שתוצאותיהם יורו בודאי שהציונים במבחנים נמצאים בירידה.אנו יכולים לחפש אחר צורות חדשות של ענישה על כך שתלמידים נכשלים בבית-הספר – עוד דרכים לכפות עליהם לבצע את שמוטל עליהם. אנו יכולים לדבר על “חזרה ליסודות”, שמשמעותה הפיכת בית-הספר למקום אפילו פחות מושך ויותר מגביל מכפי שהוא כיום.

אלא שכחוקר תרבות ניתנה לי האפשרות לשהות במחיצתם של יותר ממאה מהתלמידים הללו בשעות שלא היו בכיתה, ופגשתי בהם בנסיבות מגוונות מאוד. לדוגמה,בפברואר ביליתי סוף שבוע אחד עם ביל, תלמיד צעיר שבשנתיים הראשונות של התיכון היו לו ציונים טובים, אבל בשנתו השלישית הוא איבד עניין בלימודים. ראיתי אותו כשלא טרח ללמוד למבחן בצרפתית, וכשל. ראיתי אותו מדלג על שיעור ומשחק במשחק מחשב במקום לכתוב מאמר לעיתון בית-הספר. ראיתי אותו נענש בכמה שיעורים בשל איחורים ופטפוטים. אבל, אותו צעיר עצמו השקיע בסוף השבוע ההוא שעתיים תמימות בריצה במסגרת אימון כדורגל, והשקיע יותר שעות ממה שאני יכול לספור במשחק שק חאקי (הוא גם לימד אותי לשחק היטב במשחק הזה, הישג לא קטן כשלעצמו), בישל ארוחת ערב כהדרת בבית, עבד חמש שעות מהירות במטבח המסעדה שבה הוא עובד, בילה זמן רב בבית במשחקים שהמציאו אחיו ואחותו הקטנים , גלש שעתיים והקדיש שלוש שעות נוספות להכנת טיול גלישה ביום ראשון. בבית-הספר הוא היה משתמט טיפוסי.

מחוץ לבית-הספר הוא היה אדם עם עיסוקים רבים שאותם ביצע היטב ומתוך מחויבות. תבנית התנהגות זו הולמת עוד תלמידים רבים שצפיתי בהם. ראיתי צעירים מפעילים מחשבים ורוחצים סוסים.  ראיתי אותם משחקים במשחקי וידאו מסובכים ומרובי חוקים. ראיתי אותם משחקים משחקי קלפים שלא הבנתי. ראיתי אותם נוהגים במשאיות בעלות הנעה קדמית במהירות מטורפת בדרכי עפר, ולאחר מכן מתקנים אותן, ראיתי אותם משחקים במחזות, פותחים את לבותיהם לפני מאות זרים. ראיתי אותם מתאבקים ומנגנים בפסנתר. היה לי העונג לראות אותם עושים דברים שהם אהבו מאוד לעשות ועשו אותם באיכות מופלאה. התלמידים שהכרתי היו קבוצה של אנשים מיומנים, אם כך מדוע המיומנויות, היכולות וההתלהבות הללו אינם נראים יותר בכיתה?

בבית-הספר שבו צפיתי הבחנתי בהבדלים בולטים בין שיעורים שטחיים ובין פעילויות חוץ קוריקולאריות מלאות חיים. אותם תלמידים שנעדרו רגשית מן השיעורים, קמו לתחייה לאחר סיום הלימודים. אנו המבוגרים אומרים, “אילו רק השקיעה בלימוד אלגברה את הזמן שהיא משקיעה בלהיות מעודדת…” ובכך אנחנו מתכוונים לאמר שהם נכשלים באלגברה משום שהם ילדותיים. בדרך כלל אנחנו נוטים שלא לשאול את השאלה במהופך, ולבדוק למה הפעילויות האלה שהם אוהבים ראויות בעיניהם לכל-כך הרבה מאמצים?  אנחנו לא מנסים לבדוק למה בית-הספר לא בעיניהם ראוי למסירות מהסוג הזה. אם אנחנו מעונינים לחפש אחר מקומות של אושר, מקומות שבהם תלמידים אינם מודעים לכמות המאמצים שהם משקיעים פשוט משום שהם מעורבים מאוד במה שהם עושים, מקומות שבהם בני עשרה לומדים מרצונם מיומנות מסוככת, מקומות שהצפייה בהם תוכל להיות למקור ללמידה לבית-הספר, כדורגל הוא בחירה טובה, להלן אפרט שבע-עשרה סיבות מדוע כדורגל הוא מקום טוב ללמידה יותר מבית-ספר.

שחקני בית ספר בליך רמת גן
שחקני בית ספר בליך רמת גן

אני משתמש בכדורגל כדוגמה לא משום שאני אוהב כדורגל. אני משתמש בו משום שאני שונא את הספורט הזה. כבר היה מי שאמר, שכדורגל הוא צירוף ,של שני הפנים הגרועים ביותר בחברה האמריקאית . אלימות ופגישות ועדה, אפשר להחליף “כדורגל “ב”מוסיקה”‘ או ב”תיאטרון”, ומשמעות הדברים שאומר להלן לא תשתנה. זאת אומרת, שכשאני אומר שכדורגל עדיף מבית הספר, אני מתכוון לאמר שאפילו כדורגל עדיף מבית-הספר.

  1. בכדורגל צעירים נחשבים לשותפים חשובים לעשייה  ולא לצרכנים פאסיביים – הגישה הזאת נדירה באופן קיצוני בחיי בן העשרה, אבל היא חיונית ללמידה ולהערכה עצמית. קבוצת כדורגל נבנית עלפי היכולות וההעדפות של השחקנים. אם אין בקבוצה אף אחד שיכול לזרוק כדור אבל יש בה שלושה רצים גבוהים רחבים ומהירים הקבוצה תתבסס על הגנה. לקבוצה כזאת לא תהיה התקפה שתתבסס על מסירות.  לעומת זאת, שיעור גיאומטריה צריך לעמוד בקצב שנקבע בתכנית הלימודים של המדינה, בלי להתייחס ליכולות, לעניין ולכישורים התלמידים בכיתה, שחקני כדורגל יודעים שהם ורק הם צריכים לעשות את העבודה. התלמידים יודעים שהם נחשבים למוחותים שקבעו אחרים.
  2. בכדורגל מעודדים צעירים להצטיין  מעודדים אותם לצאת מבית-הספר –  בזאת אינני מתכוון לומר ששחקנים מתבקשים להתאים את עצמם לסטנדרטים חיצוניים, אלא שדוחפים אותם להגיע למקומות שהם מעבר להישגיהם הקודמים, להשתפר בהתמדה. בכדורגל אין “די טוב”, אנו מברכים שחקנים על הישגיהם, אבל איננו מאפשרים להם להיות שאננים. אנו דורשים מהם להמשיך ולהשתפר. בבית הספר תלמיד שהשיג ציון גבוה בנושא מסוים לא יצטרך לפגוש בו עוד לעולם.
  3. בכדורגל צעירים זוכים לכבוד – שחקני כדורגל מקבלים הרבה כאד סימני הערכה, פרסים, מעילים, חגיגות בית-ספריות, תמונות קבוצתיות, פרקים שלמים בספר המחזור, כיסוי עתונאי, גביעים, הכרה של המחוז או אפילו של המדינה. כל הקהילה באה לצפות בהם ועורכת לכבודם תהלוכות ניצחון. כל הדברים האלה אינם נחלת התלמידים בשיעור מתמטיקה.
  4. בכדורגל ההשקעה של הצעיר אינה משפיעה רק על ההצלחה האישית שלו  היא משפיעה על חוזקה של הקבוצה –  היא עשויה לגרום לעמיתיו השחקנים ולמאמניו להודות לו על תרומתו או לכעוס על אדישותו; בכוחו של שחקן יחיד לגרום לחבריו להיות טובים יותר מכפי שהיו עשויים להיות בלעדיו, כל אלה אינם מצויים בעולם בית-הספר בשל הדגש על הצלחה אישית, ובכך אנחנו נוטלים מעולם בית-הספר גירוי חיוני לעבודה. בכדורגל החזרה זוכה לכבוד  בתכנית הלימודים אנו נעים קדימה ללא הרף, ולתלמיד אין אפשרות לעשות את הדברים בפעם השנייה ולהשתפר. בבית הספר תלמיד צריך לעשות דברים חדשים בכל פעם שהוא מגיע לשיעור. בכדורגל השחקנים עושים את אותם תרגולים במשך העונה כולה, ,וכך הם משתפרים ועושים אותם טוב יותר. כך קל להם יותר ליישם את המיומנויות, והם מתחילים להשתמש במיומנויות הללו לביצוע מהלכים מורכבים יותר.

    כמה הייתי מחכה להפסקה לשחק כדורגל
    כמה הייתי מחכה להפסקה לשחק כדורגל
  5. בכדורגל הלא צפוי קורה כל הזמן – שחקן יכול לעמוד מול אותו שחקן יריב עשרות פעמים במשך המשחק כולו. אך בכל פעם הוא יודע שהיריב שמולו עשוי לפעול באופן שונה מכפי שפעל קודם, ויהיה עליו להגיב מיד. הוא לא יכול לרחף, לאבד ריכוז לנוח ולהתבטל. כל שחקן כדרש להיות מעורב ושקוע בעבודתו. שחקן כשרוני שאינו משקיע במשחק מוערך פחות מעמיתו הכשרוני פחות והמעורב יותר ממנו במשחק. השוו את התיאור לעיל עם מה שקורה בשיעור רגיל – בעיני המורה הצלחה בשיעור פירושה התקדמות הכיתה על פי תכנית הלימודים והפרעות מעטות , מובן מאליו שבשיעור שכזה תשרור בעיה חריפה של אפטיה ואדישות… בכדורגל אימונים נמשכים בדרך כלל יותר מ-50 דקות, ומסתיימים כשיש סיבה לסיימם. השחקנים ממשיכים להתאמץ עד שהם מצליחים לבצע את הדברים נכון או עד שהם מתעייפים. אין סיבה אותנטית למה שיעור נמשך 50 דקות ולא 35 או 85 דקות, ואין סיבה ששיעור יתמשך אותו פרק זמן בדיוק בכל יום, לוח הזמנים של הכיתה נבנה בהתאם ללחצים שמגיעים מבחוץ, חוקי המדינה, כיתות אחרות, ואפילו לוח זמנים של הסעות. לוח הזמנים של כדורגל הוא פנימי. המאמן והקבוצה מסיימים כאשר הס חשים שסיימו.
  6. בכדורגל עבודת הבית שונה באופייה מן המתרחש במהלך האימון – המשימות שמוטלות על תלמידי בית-הספר בבית דומות לאלה שמוטלות עליהם בכיתה. כדורגל דורש עבודת בית שהיא ריצה והרמת משקולות, שאינם נעשים באימון… השחקנים עובדים בבית, בונים את כוחם, ואז  הם מביאים את מה שהשיגו בבית אל האימון, ומשתמשים בהישגים האלה לעבודה משותפת עם שאר חברי הקבוצה על מיומנויות מסוימות. העבודה בבית והעבודה הקבוצתית באימון הם שני דברים שונים, וכל אחד מהם אינו שלם ללא האחר.
  7. בכדורגל רגשות וקשר אנושי הם חלק טבעי וצפוי של העבודה – כששחקנים מצליחים הם מאושרים. כאשר הם כושלים הם כעוסים. שחקנים אמורים לדבר זה עם זה בשעת המשחק. אבל בשיעורים אין לנו כלים להפיק תועלת משמחה או תסכול, במהלך השיעור התקשורת אסורה, חוץ  מכמה אפשרויות מוגבלות מאוד לשיחה. כאשר אנו מושיבים שלושים תלמידים במקום אחד ודורשים מהם לא לתקשר ולא לצמוח זה בסיועו של זה או לעורר זה את זה להתקדם, אנו מבהירים להם כי הסיבה היחידה להיותם יחד היא יעילות כלכלית…
  8. בכדורגל ניתנת לשחקנים האפשרות לקבוע את חוקיהם שלהם – הם בוחרים את ענף הספורט, שמעניין אותם וגם את התפקיד שהם מעונינים למלא בענף. בכיתה כמעט איננו מאפשרים לתלמידים לבחור. אנו נותנים לתלמידים מערכת מחייבת של שעורים, ואז אנו נותנים להם רשימה של משימות שהם חייבים למלא במסגרת השיעורים הללו. בנינו את בית-הספר כארגון של דרישות. ספורט, לעומת זאת, הוא ארגון של אפשרויות, של הנאות שמוצעות לבחירה. כל הנאה כוללת סדרת דרישות ומשימות למידה קשות. אבל הצעירים מבצעים אותם ברצון, ,מתוך בחירה, מונעים בכוח המשימה  שהציבו לעצמם לחפש את מקומם בעולם.
  9. בכדורגל השחקנים הטובים יותר מלמדים את השחקנים הטובים פחות – לעתים הלמידה מודעת ומכוונת, אבל לרוב היא טבעית ונעשית ע”י מתן דוגמה, כל שחקן מוקף תמיד בשחקנים אחרים שיכולים לשחק טוב ואוהבים לשחק. לשחקנים הטובים מותר להשוויץ. בעצם הם נדרשים להשוויץ, כלומר להגיע ליכולת המרבית. השחקנים הטובים פחות צופים בהם, וכך הם לא רק לומדים מיומנויות אלא גם מקבלים השראה. הם רואים אדם שאינו רק מורה, הוא גם עמית שיודע מה הוא עושה ואוהב את מה שהוא עושה. בכיתה, לתלמידים הטובים לא ניתנת אפשרות להתקדם ולהשיג את התלמידים האחרים. הם מרוסנים ומוגבלים כדי שלא יחרגו מן הקצב הכיתתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *