אודות

שמי שי גולוב, בספטמבר 2005 ביקרתי בברלין אצל חברים. במסגרת הביקור הלכתי לצפות במשחק בבונדסליגה בין קבוצות הרטה ברלין לורדר ברמן. החוויה הייתה טוטאלית, שונה מכל דבר אחר שראיתי בליגות אירופאיות אחרות. המגרש השואף לשלמות, האווירה המזמינה לקהל, המקום לאוהדים השונים הן לאולטראס והן למשפחות.
באותה שנה הפועל כפר סבא ביצעה את אחד הקאמבקים הגדולים של הכדורגל הישראלי, ונשארה בליגה בזכות מסע הנצלות מרהיב. אך עד לאותו רגע, הייתה זו עונה שנעה בין גווני אפור עם נגיעות של דיכאון. השילוב של הרמה הגבוהה בבונדסליגה וסצנת האוהדים התוססת והמזמינה מחד, אל מול כפר סבא והליגה הישראלית, הביאו אותי לשאול את עצמי “מה תפקידו של האוהד ?”, האם תפקידו מתחיל ומסתיים בקריאות עידוד או גנאי אל עבר המאמן/שחקנים/הנהלה? או שיש יותר מזה?
ברקע המקצועי שלי אני מגיע מתחום איכות הסביבה, שאחד מעקרונות הבסיס שבו – שיתוף ציבור. תהיתי האם והיכן ישנו שיתוף אוהדים בעולם. התחלתי לרחרח וללמוד את סצנת האוהדים הישראלית לעומקה, וגיליתי אנשים נפלאים, אשר פועלם רחוק שנות דור מהדרך בה מוצג האוהד הממוצע בתקשורת הישראלית.אוהד הוביל לאוהד, וכך הלכה ונרקמה רשת בין חוגי אוהדים, ובין פעילי כדורגל בארץ.לצד זאת נתגלה עולם מופלא של שיתוף אוהדים באירופה. עולם שהולך ונבנה בשנים האחרונות ביתר שאת, כשאירגון הSupporters Direct הבריטי מוביל כיום את המגמה.
בסופו של יום ובתחילתו של תהליך, הקמנו את אירגון אוהדי קבוצות הספורט בישראל, ארגון שהולך וגדל מעונה לעונה. בבלוג אני סוקר את תרבות האוהדים הישראלית והעולמית, ככלי נוסף לקדם תרבות אוהדים אחרת, ובכדי לחשוף ולשתף אוהדים שונים באהבה בגדולה שלנו – כדורגל.